האם הרב תרבותיות עדין רלוונטית ואם כן מה מציב אותה כאלטרנטיבה משמעותית לסדר היום הפוליטי שמבטאים לאחרונה מנהיגי אירופה

יוסי חלילי חושב שהאלבום החדש של דודו טסה שיוצא בזמן המהפכות העולם הערבי מסמן בעצמו מהפכה בהתיחסות למוסיקה ערבית מסורתית בישראל: או איך מגיע שיר בערבית לפלייליסט של גלגלצ ?

לפני שמכריזים על כשלון הרב-תרבותיות וחוגגים מדיניות ליברלית נוקשה, כדאי להפריד ערכים מערכי ליבה ולנסח כללים מסדירים שיאפשרו יחסי גומלין של סובלנות וכבוד בין הקבוצות השונות.

לאחר שדחו בצדקנות את הגזענות הישירה והפופוליסטית כ"בלתי סבירה" ובלתי מקובלת על הסטנדרטים הדמוקרטיים, נוקטות ממשלות אירופה אמצעי מגן גזעניים ו"סבירים". על שנאת זרים כבסיס לפוליטיקה החדשה

ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון אמר שלשום, שהרב-תרבותיות בארצו נכשלה; היא לא הצליחה לקדם זהות אחידה, המבוססת על עקרונות הדמוקרטיה. קמרון, בדיוק כמו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שאמרה את אותו הדבר באוקטובר, לא מתכוון באמת ל"רב-תרבותיות" במובן של תרבויות רבות ושונות, אלא ל"קיומה של אידיאולוגיית האיסלאם הקיצוני".

חוקר האמנות הישראלית גדעון עפרת חושב שאין לרב תרבותיות מה להוסיף עוד לשיח האמנות המקומית. האמנות הישראלית הכילה זה מכבר את הערבים, הנשים ההומוסקסואליים והמזרחיים לכן אין עוד טעם לדבר על ריבוי ושוני. אך מה אם השיח של השונות והריבוי נועד לשקף משהו בחברה המקיפה את עולם האמנות שכל עוד הוא קיים על האמנות המקומית להמשיך ולעסוק בו ?

היית מוכן שהבת שלך תצא עם ערבי? המשפט הזה שנורה לא פעם בוויכוחים פוליטיים, ולאחרונה נצפה לא מעט סביב פרשיית הרבנים הגזענים, מכוון להיות פסגת הפחד של הרחשים הגזעניים; הוא נועד להעמיד ליברלים "עם הגב לקיר", כך שפתיחותם המוצהרת תאותגר באופן הקשה ביותר מול פחדים קמאיים.

את ההיסטוריה של יהודי אירופה אתם כבר יודעים, מלמדים אותה מכיתה א' עד תואר שלישי. בטח שמעתם על אינקביזיציה, פוגרומים, גירושים, גטאות וכ"ו. אבל מה שבטוח, לא שמעתם על ממלכה עצמאית בשליטה יהודית, ובטח לא שמעתם על מלחמתם של היהודים נגד רודפיהם.

דוח OECD שקבע השבוע כי ישראל נסוגה בזמן שהעולם צועד קדימה, הזכיר לאדמית פרא כי רק 10% מכלל המרצים הבכירים באקדמיה (קרי דוקטורים עם קביעות במוסד אקדמי) הם מזרחים. מתוכם, אחוז אחד מייצג את הנשים המזרחיות. אם כך, איזה סיכוי יש לאישה מזרחית להגיע למעמד הנכבד הזה?

חרף מחסור של יותר מאלף כיתות: רק 39 כיתות נבנו השנה בירושלים המזרחית. יותר מ-40 אלף תלמידים אינם לומדים במערכת החינוך הציבורית והוריהם נאלצים לשלם סכומי כסף גדולים, חרף הרמה הנמוכה של המתקנים וההשגם החינוכיים של בתי הספר. כ-5300 תלמידים לא רשומים למוסד כלשהו.